המדריך המקוצר לצוואות וירושות

צוואות וירושות, נושא שנוגע בכל אחד מאיתנו כשם שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. יחד עם זאת, אנו יודעים מעט מאוד על כך מתוך פחד לדבר על זה, פחד שאם נעסוק בזה נקרב אלינו את מותו של מי שקרוב אלינו או מתוך האמונה המוכרת – לי זה לא יקרה…

במדריך זה ננסה להעניק סקירה קצרה על מהי צוואה, כיצד עורכים אותה, איך מתחלקת הירושה בין היורשים, ומה עושים כאשר נפטר קרוב משפחה. למידע נרחב ומקיף בכל העניינים הקשורים לכך, מומלץ לגלוש לאתר לרשת – הכל על צוואות וירושות ברשת.

חוק הירושה חולש על כל ענייני הצוואות והירושות בישראל. החוק מפריד בין מצב שבו אדם עורך צוואה לבין מצב שבו אדם הלך לעולמו מבלי להותיר צוואה.
כאשר אדם לא ערך צוואה מתחלק עזבונו בין בן או בת הזוג בעת הפטירה, ובין ילדי המוריש או צאצאיהם, כלומר נכדי המנוח. כאשר אין ילדים או בן זוג, יורשים הורי המוריש או צאצאיהם, כלומר אחיו של המנוח.
כאשר המנוח לא ערך צוואה, לבן או בת הזוג זכויות ירושה מיוחדות – הוא נוטל את מכונית הנוסעים המשפחתית ומחצית מהרכוש, אם המנוח הותיר ילדים, נכדים או הורים. אם המנוח הותיר אחים או אחיינים או סב וסבתא, נוטל בן הזוג שני שליש מהרכוש. במצב כזה, בו אין ילדים, נכדים או הורים נוטל בן הזוג גם את כל דירת המגורים ובתנאי שהתגורר עם המנוח באותה דירה והיה נשוי לו שלוש שנים. אם לא הותיר המנוח קרובים כאמור לעיל, יורש בן הזוג את העיזבון כולו.
ידועים בציבור החיים חיי-משפחה במשק-בית משותף אך אינם נשואים זו לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.
ילדי המנוח יורשים בחלקים שווים את חלקם בעיזבון. ילדים מחוץ לנישואין יורשים בדיוק כמו ילדים "חוקיים".
במידה שאין יורשים קרובי משפחה ולא נערכה צוואה – אוצר המדינה יורש את רכושו של המנוח. מה שירשה המדינה ישמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם שר האוצר רשאי להעניק מנכסי העזבון או לשלם בתחום שוויים של נכסי העזבון שהגיעו לידי המדינה אחרי סילוק חובות העזבון, תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים – לאדם שערב מות המוריש היה מחסורו על המוריש; לאדם או לתאגיד שערב מות המוריש היה מחסורו של המוריש עליו; לבן-משפחתו של המוריש או של בן-זוגו שאינו מיורשיו על פי דין.
על אדם הרוצה לקבוע הסדר אחר לחלוקת עזבונו לאחר פטירתו, לערוך צוואה.
חוק הירושה מגדיר ארבע דרכים לעריכת צוואות: צוואה בכתב-יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה.
צוואה בכתב יד תיכתב כולה בכתב ידו של המוריש ועליה לשאת תאריך ואת חתימתו של המוריש.
צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם בידי המצווה בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת-ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. קטין, מי שהוכרז פסול-דין ומי שיש לו עניין בצוואה (כלומר נזכר בה כיורש) אינם כשירים להיות עדים לעשיית צוואה.
צוואה בפני רשות תיעשה על-ידי המצווה באמירת דבריו בעל-פה בפני שופט, רשם של בית-משפט, רשם לעניני ירושה חבר של בית-דין דתי או נוטריון או בהגשת דברי-הצוואה בכתב. דברי-הצוואה כפי שנרשמו או כפי שהוגשו ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והגורם המאשר יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור. נכתבה הצוואה בלשון (שפה או נוסח) שהמצווה אינו מבין, תיקרא היא בפניו בתרגום לשפה שהוא מבין, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה. במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על-ידי המצווה עצמו.
צוואה בעל פה מותרת רק למי סבור שהוא עומד מול פני המוות, בנסיבות המצדיקות זאת. במקרה כזה הוא רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים המבינים את שפתו. במקרה כזה ירשמו דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, בזכרון-דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה בסמוך לאחר שניתן היה לעשות זאת. צוואה בעל פה בטלה תוך חודש ממועד עריכתה אם הנפטר לא הלך לעולמו.
מאחר שעיקרון העל הוא כיבוד רצון המת, בתי המשפט יאשרו צוואות הנושאות פגם טכני כגון פגם בחתימה, בתאריך או בחתימת העדים אם אין ספק באמיתותה של הצוואה.
לאחר מות המוריש, וכל עוד לא חולק העיזבון, רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט להסתלק מחלקו בעזבון. מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה; ניתן להסתלק רק לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית-המשפט.הסתלקות על תנאי – בטלה.
בני זוג רשאים לערוך צוואות הדדיות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד. החוק הטיל מגבלות על ביטול צוואה הדדית: אם שני בני הזוג בחיים – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים; לאחר מות אחד מבני הזוג -כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש.
צוואה שנערכה עקב אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.
הוראת-צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית-המשפט לפי זה את דברי-הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת-הצוואה. עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה.
אם אם המוריש הותיר אחריו בן-זוג (כולל ידועה בציבור) ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, הם זכאים למזונות מן העזבון בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה. בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית-המשפט, בין השאר: בשווי העזבון; במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על פי דין או כזוכה על פי צוואה; ברמת-החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש; ברכושו של הזכאי למזונות; בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית-המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח-ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג;
כאשר אדם נפטר ועל מנת להעביר את עזבונו לבעלות יורשיו יש להגיש לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו ירושה, אם לא נערכה צוואה, או בקשה לצו קיום צוואה אם בידי היורשים צוואתו האחרונה.
הרשם לענייני ירושה מפרסם באינטרנט ובעיתונים יומיים רשימות של מי שפנה בבקשות לצווי ירושה או צווי קיום צוואה. על מי שרוצה להתנגד לבקשה, מכל סיבה, להגיש את התנגדותו בתוך 14 יום.