סעיף 55 לחוק הירושה מעניק זכויות ירושה , כשל בני זוג נשואים, גם לידועים בציבור בדרך של "מעין צוואה". הסעיף קובע כי איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ובשעת מותו של אחד מהם אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו ציווה לו המוריש אותו חלק בעזבונו שהיה מגיע לו על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, וזאת כשאין הוראה אחרת מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש.
ידועים בציבור עפ"י סעיף 55
המבחן שמציב סעיף 55 הנו מבחן גמיש, אין לו קריטריונים נוקשים ויציקת התוכן תעשה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה. צורת חיים אינטימית, ניהול משק בית משותף ואלמנט של קביעות יבדקו בכל שאלה של הכרה בזוג כידועים בציבור:
על בני הזוג "לחיות חיי משפחה במשק בית משותף", סמוך לפטירת המוריש. על בן הזוג הנותר בחיים להוכיח קיומם של חיי משפחה ערב פטירתו של בן זוגו. תנאי הכניסה של ידוע/ה בציבור כיורש/ת צריכים להתקיים עד למות בן הזוג ממש. אין די בקשר שהיה בעבר, גם אם הסתיים ימים ספורים טרם הפטירה.
בע"א 1717/98 בלאו נ' פוזש קובע השופט טירקל שמטרתו של סעיף 55 היא השוואה מוחלטת של מצבו הירושתי של הידוע בציבור למצבו הירושתי של בן הזוג הנשוי.
שני שופטי ההרכב האחרים מצטרפים לשופט טירקל לאור עובדות המקרה. אבל השופט שלמה לוין אומר שהשאלה של "צוואה" בסעיף 55 מעוררת קושי – האם מדובר במסמך או בצוואה בעל פה או אולי בפחות מכך. בנסיבות המקרה הוא השאיר את השאלה מהו הדיבור "צוואה" בסעיף 55 בצריך עיון. השופט זועבי אומר שמבלי לחוות דעה לגבי פרשנות סעיף 55, הוא מסכים עם השופט טירקל ומקבל את הערתו של השופט שלמה לוין.
כלומר, לכאורה מצבם של הידועים בציבור הושווה והשופט טירקל אומר שמטרת סעיף 55 היא השוואה מוחלטת של הידועים בציבור עם הנשואים, אבל השופטים האחרים משאירים את זה בצריך עיון.
פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה הלכו והרחיבו את ההלכה עד כדי השוואה מוחלטת בין מעמד ידועים בציבור למעמד בני זוג נשואים.
