האם כל מי שמונה לו אפוטרופוס הופך לפסול דין?
יש להבחין בין מי שמונה לו אפוטרופוס בשל היותו פסול דין, לבין מי שמונה לו אפוטרופוס בשל היותו חסוי מפאת שאינו יכול לדאוג לענייניו כמאמר סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית.
חוק הכשרות מגדיר חסוי כ"מי שבית המשפט מינה לו אפוטרופוס לפי סעיף 33, או מי שבית המשפט רשאי למנות לו אפוטרופוס כאמור, והוא אף כשעדיין לא הוברר אם נתקיימו התנאים למינוי, הכל לפי העניין" (סעיף 80 לחוק הכשרות).
מכאן, לא כל מי שהוא חסוי הינו פסול דין וגם כאשר לא הוכרז אדם "פסול דין" עדיין יכול וימונה לו אפוטרופוס לייצגו ולנהל את ענייניו, וזאת מחמת מגבלות שונות מהן הוא סובל ואשר משפיעות על כושרו לתפקד ולגבש רצון
על האבחנה בין חסוי שהינו פסול דין לחסוי שאינו כזה ניתן ללמוד גם מכך שבעוד סעיף 9 לחוק הכשרות מחיל על פעולות משפטיות של פסול דין את סעיפים 4 – 7 לחוק זה, שעניינם בסייגים לתוקפה של פעולה משפטית שביצע קטין, אין החוק מטיל מגבלות מקבילות על פעולותיו של חסוי מכוח סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות.
מקום שעסקינן בחסוי שאינו פסול דין הרי שעל פניו החסוי כשר לפעולות משפטיות, לרבות עשיית צוואה, בכפיפות למגבלות שבחוק הירושה. ואכן, סעיף 26 לחוק הירושה קובע את בטלותה של צוואה שנעשתה על ידי קטין או פסול דין. אין הוא קובע הוראה דומה ביחס ל"חסוי סתם", כל עוד זה יודע להבחין בטיבה של הצוואה. אם כשר חסוי שאינו פסול דין לעשות צוואה, הרי שכשר הוא גם ליתן הוראה לחשבונו בקופת גמל.
