החוק אינו מותיר את הקשר שבין האפוטרופוס לחסוי בחלל ריק. החוק קובע כי החסוי חייב להישמע להוראות האפוטרופוס בעניינים שקבע בית המשפט כענייני האפוטרופסות (סעיף 43 לחוק הכשרות). ברם, מטבע הדברים מרבית המגבלות וההנחיות באשר למערכת היחסים האמורה מופנות אל האפוטרופוס כמי שהופקד על עניינו של החסוי בשל מגבלותיו של זה האחרון וכמי שנתפס כ"צד החזק" במערכת יחסים זו. הקשר בין האפוטרופוס לחסוי מוסדר במספר מעגלי חקיקה, הראשון והמרכזי בהם הוא חוק הכשרות.
העיקרון שמנחה ומדריך את פעולת האפוטרופוס, הוא כאמור טובת החסוי. עליו לנהוג במילוי תפקידיו "לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין" (סעיף 41 לחוק הכשרות). בקבלו החלטות בעניינו של החסוי מחויב האפוטרופוס לשמוע את החסוי בענייני האפוטרופסות, אם מסוגל החסוי להבין בדבר (סעיף 42 לחוק הכשרות). ללמדך כי יש לכבד את רצונו ואת האוטונומיה שלו ככל הניתן, על אף מגבלותיו, להזכירו כי לא בענייניו שלו הוא עוסק אלא בענייניו של אחר.
יחד עם זאת, הכוח הנתון בידיו של האפוטרופוס רב. הוא שולט על ענייניו של החסוי ומנהלם, ולעיתים רבות קיימים יחסי קרבה בינו לבין החסוי. אופיו זה של הקשר, המתאפיין ביחסי כוחות בלתי שוויוניים ובהפקדתו של אחד על ענייניו של האחר, מצדיק כי נבחן אותו מתוך הנחה כי מדובר במערכת יחסים שיסודותיה תלות ואמון של החסוי באפוטרופוס, בשיקול דעתו ובדאגתו הכנה לעניינו של החסוי (ראו גם: על"ע 2156/93 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, פ"ד מח (2) 177, 181 (1994)).
דא עקא, הכוח הרב שבידו של האפוטרופוס עשוי לעורר חששות וספקות בשני הקשרים עיקריים: האחד, כי יבקש להפיק טובה לו או לאחר מהכוח שניתן בידו ולא יביא לנגד עיניו אך את טובת החסוי. השני, כי יפעיל שיקול דעת מוטעה בניהול ענייניו של החסוי באופן שיגרום לו נזק כבד ויפגע ברווחתו.
מטעמים אלה ביקש המחוקק להבטיח את האינטרסים של החסוי על דרך הגבלת חופש הפעולה של אפוטרופוס. הגבלה זו, על ידי חיובו של האפוטרופוס לפנות ולקבל את אישור בית המשפט בטרם יבצע פעולות שונות בעניינו של החסוי, מוסדרת בסעיף 47 לחוק הכשרות, אילו פעולות של האפוטרופוס דורשת את אישור בית המשפט.
מקום שמנהל אדם את ענייניו של זולתו מחויב הוא לפעול מתוך שיקול דעת, אמון ונאמנות. אין הוא יכול לעשות בנכסי זולתו כבשלו אלא מחויב הוא לפעול לטובת האינטרסים של זולתו, תוך שהוא פועל למענם, ולמענם בלבד, מבלי שהאינטרס האישי שלו או של אחר יילקח בחשבון כאינטרס משמעותי. כך גם ביחסי אפוטרופוס-חסוי.
על מנת להסיר מפני עיוור מכשול, על מנת להימנע ממצבים בהם עשוי האפוטרופוס לחטוא לתפקידו, מחיל החוק את הצורך באישור בית המשפט מראש גם על פעולות משפטיות שטבוע בהם הסיכון כי האפוטרופוס עומד בהן בניגוד עניינים. כאלה הן פעולות משפטיות בין החסוי לאפוטרופוס, בין החסוי למי מבני משפחתו של האפוטרופוס או אחרים הקרובים לו.
סעיף 48 לחוק הכשרות מרחיב אמנם את היקף הפיקוח השיפוטי על פעולות האפוטרופוס, אולם אין בהוראות חוק הכשרות כדי להוות הסדר כולל ומלא של מגוון המצבים בהם יכול אפוטרופוס לעמוד בניגוד עניינים. כך למשל לא הוסדרה בחוק השאלה האם רשאי אפוטרופוס להפיק טובת הנאה מנכסי החסוי מבלי שמתבצעת ביניהם פעולה משפטית?
האינטרס להגן על החסוי ועל רכושו מפני חשש שמא הם ינוצלו באופן כלשהו על ידי האפוטרופוס מתוך רצון להיטיב עמו עצמו או עם אחרים הקרובים לו, מצדיק כי נכיר בכך שסעיף 48 לחוק הכשרות, על אף פרישתו הרחבה, אינו ממצה בהכרח את קשת המקרים בהם יכול אפוטרופוס למצוא עצמו במצב של ניגוד עניינים.
הצורך ביצירת חומת מגן סביב לחסוי ולענייניו מצדיק שלא לפרש את הפעולות המשפטיות שמונה הסעיף כרשימה סגורה וממצה. תחולתו של האיסור על אפוטרופוס להימצא בניגוד עניינים ראוי לה שתשתרע על כל מקרה בו מתעורר חשש שכזה, ולא רק על אותם המקרים בהם בוצעה פעולה משפטית בין הגורמים הנקובים בסעיף 48 לחוק הכשרות.
