חיובו של האפוטרופוס לפנות ולקבל את אישור בית המשפט בטרם יבצע פעולות שונות בעניינו של החסוי, מוסדרת בסעיף 47 לחוק הכשרות, הקובע:
47. סמכויות האפוטרופוס ואישור בית-המשפט
האפוטרופוס מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו; בפעולות המנויות להלן אין הוא מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית המשפט אישרן מראש:
(1) העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה;
(2) השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה;
(3) פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על-פי חוק;
(4) נתינת מתנות זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות הענין;
(5) נתינת ערבות;
(6) פעולה אחרת שבית המשפט קבע, בצו המינוי או לאחר מכן, כטעונה אישור כאמור.
הפעולות המשפטיות המנויות בסעיף 47 הן כאלה שתוצאותיהן ארוכות טווח ומשמעותן הכלכלית והשלכותיהן על מצבו הכלכלי של החסוי ועל רווחתו נכבדות. לפיכך נדרש האפוטרופוס לקבל לגביהן, בטרם תבוצענה, את אישור בית המשפט כגורם אובייקטיבי שידאג באופן הטוב ביותר לחסוי ולענייניו. העובדה שאין מדובר בפעולות הנעשות כעניין שבשגרה מאפשרת פיקוח הולם על פעולות האפוטרופוס – מחד גיסא חופשי הוא לקבל החלטות בענייניו השוטפים של החסוי עליהם הופקד, ומאידך גיסא נדרש הוא לקבל את אישורו מראש של בית המשפט לפעולות שהשלכותיהן על נכסי החסוי יכולות להיות כבדות משקל.
בעוד החובה שמטיל סעיף 47 לחוק הכשרות עניינה אירועים קונקרטיים שלגביהם אין האפוטרופוס רשאי לפעול בענייניו של החסוי על דעת עצמו, מטיל סעיף 48 לחוק הכשרות חובה נוספת על האפוטרופוס, כללית ורחבה יותר:
48. פעולות שיש בהן ניגוד אינטרסים: בפעולה משפטית בין החסוי לבין האפוטרופוס, בן זוגו או קרוביו של האפוטרופוס, זולת מתנות הניתנות לחסוי, ובפעולה משפטית בין החסוי לבין חסוי אחר של אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית המשפט או אפוטרופוס אחר שנתמנה למטרה זו אישרן מראש.
