סעיף 43 (א) לחוק הירושה קובע:
"המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד".
סעיף 44 (א) לחוק קובע:
"המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד".
צוואה המכילה הוראה בדבר יורש על תנאי דוחה, מוטל הנטל להוכיח את קיומו של התנאי הדוחה על מי שטוען לזכאותו לרשת עפ"י אותו תנאי.
בצוואה המכילה הוראה בדבר יורש על תנאי מפסיק, מוטל נטל ההוכחה, על מי שטוען לקיומו של התנאי המפסיק, דהיינו, כי הזוכה חדל מזכייתו עפ"י הצוואה.
סעיפים 43 – 45 מהווים חטיבה אחת ולא תמיד ניתן לסווג הוראת צוואה, כעונה על דרישות סעיף זה ולא אחר. צוואה יכולה להכיל בתוכה אלמנטים משני הסעיפים הנ"ל.
תנאי דוחה משמעותו, כי הזכיה בצוואה , תלויה בקיום תנאי מסוים. לא קוים התנאי, אין זכיה בתנאי מתלה לפעמים אין יודעים בזמן מות המוריש, אם היורש המיועד אמנם יירש. בתקופה שבין מות המצווה לבין בירור המצב, אם התקיים התנאי, ינוהלו נכסי עיזבון ע"י מנהל עיזבו. לכשנקבע קיום התנאי וזכות היורש לרשת, רואים אותו כיורש למפרע מזמן מות המוריש.
צוואה הכוללת בתוכה תנאי מפסיק, מזכה את פלוני כיורש אך קובעת, כי זכותו תפקע אם יקרה דבר מסוים או יגיע מועד מסוים. במקרה זה מדובר ביורש שזכה בירושתו, עד קרות התנאי המסוים שקבע המוריש בצוואתו.
הקושי הרב הקיים לעיתים בסיווג התנאי, כתנאי דוחה או כתנאי מפסיק, בא לידי ביטוי בהעדר הכרעה ברורה בספרות ובפסיקה בעניין זה.
בספרו של שמואל שילה, עורך המחבר אנלוגיה לפסק דינו של כב' הנשיא ברק בע"א 495/80 ברקוביץ ואח' נ' קלימר ואח', פ"ד לו (4) 57.
לטעמו של המחבר, ניתן לעשות שימוש בפסק דין זה, בשינויים המחייבים למקרה של צוואה וראה דבריו בענין זה בעמ' 402.
לדעתו, במקרה בו מדובר נניח, במוריש אשר כותב צוואה לזכות פלוני, בתנאי שפלוני ירשה לאלמוני לגור בדירה משך חייו, מדובר בצוואה עם תנאי מפסיק. דהיינו, הזוכה חדל מלזכות אם איננו מקיים את התנאי הקבוע בצוואה.
עם זאת, לדעתו, ניתן לראות את התנאי, כתנאי דוחה. היינו, כי פלוני יזכה בדירה בתנאי שירשה לאלמוני לגור בדירה. המחבר אינו מכריע בשאלה אם מדובר אכן בתנאי מפסיק, או בתנאי דוחה.
מהאמור לעיל, אנו למדים, כי הן תנאי דוחה והן תנאי מפסיק יכולים להתקיים לאחר מות המוריש. עם זאת, תנאי שעל הזוכה לקיים בטרם הלך המוריש לעולמו, סביר כי יהיה תנאי דוחה. הטעם לכך הוא, שיורש שחדל מקיום התנאי, עוד בחיי המוריש, איננו זוכה כלל בחלקו. יורש על תנאי מפסיק, זכה בירושתו וחדל מזכייתו בעת שהתקיים התנאי המפסיק.
ניתן ללמוד על סיווג התנאי מנוסח הצוואה, מהנסיבות החיצוניות לקביעת התנאי ומכוונת המנוח כפי שהיא נלמדת מאותן הנסיבות.
