סכסוכי ירושה מציתים את הדמיון, כיוון שהם מפגישים בתוכם מוות, חלוקת ממון ומשפט. גם במקום שמוריש מותיר אחריו צוואה, בה זהות היורשים ואופן חלוקת הרכוש ידועה – אין בה כדי למנוע את הסבירות למחלוקת משפטית על זהות היורשים וחלוקת העיזבון, כאשר מאן דהוא מגיש התנגדות לצוואה.
מר בן נתן, אלמן, ללא ילדים, הלך לעולמו בגיל 89. בצוואתו הותיר את רכושו לעוזרת הבית ולבנה שטיפלו בו במשך שנים ארוכות. בשנת 2015, הגיש בנה של עוזרת הבית בקשה לרשם הירושה לקיום צוואת המנוח משנת 2012. בצוואתו ציווה המנוח 40% מהכספים שהותיר אחריו לידי עוזרת הבית ואת יתרת רכושו, כולל דירה בתל אביב, לבנה של העוזרת. עקב התנגדות בן דודה של אשת המנוח, שהלכה לעולמה בשנת 2006, העביר רשם הירושה את הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה.
בבית המשפט העלה בן דודה של המנוחה ("הנתבע") טענה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח לעריכת צוואה בשנת 2012, לאחר שבשנת 2000 חתמו המנוח ואשתו המנוחה על צוואות הדדיות, שונות בתכלית, בהן הורישו לו 30% מהרכוש. לפיכך, הצוואה של המנוח משנת 2012 נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של העוזרת ובנה. יוטעם, כי אשת המנוח הלכה לעולמה בשנת 2006.
בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ו' שביט פינקלשטיין) קבעה כי המבחנים על פיהם בית המשפט בודק האם התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המנוח, הם כאמור בפסק דינו של בית המשפט העליון (דנ"א 151695), כדלקמן:
- תלות ועצמאות – מבחן המבוסס על עצמאות המצווה מבחינה שכלית-הכרתית ומבחינה פיזית.
- תלות וסיוע – במקום שהמצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, מתעורר הצורך לבחון האם המצווה הסתייע גם באחרים;
- קשרי המצווה עם אחרים– מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שקשריו של המצווה עם אחרים היו מועטים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו בנהנה ללא קשר או לסיבה לבידודו;
- נסיבות עריכת הצוואה – במידה והנהנה היה מעורב בעשיית הצוואה, יהיה במעורבותו כדי להוות ראייה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת;
הוסיף בית המשפט וציין, כי השימוש במבחנים אלו ייעשה בזהירות רבה, "תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה". כך גם אין הכרח כי כל המבחנים שפורטו יתקיימו, ודי בקיומם של חלק מהמבחנים כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת.
במקרה דנא, קבע בית המשפט, לא הורם נטל ההוכחה כי קיימת השפעה בלתי הוגנת. גם אם ברבות השנים נוצרו יחסי אמון מיוחדים בין העוזרת ובנה למנוח, שבגינם בחר המנוח לשנות את צוואתו משנת 2000 – אין בכך כדי להוות השפעה בלתי הוגנת, מאחר ונדרש כי היחסים יתאפיינו ביחסי כפיפות ומרות. במקרה דנא, העלה הנתבע כי העוזרת עבדה לאורך השנים בשכר חודשי בביתם של המנוחים, כך שהיא הייתה כפופה למנוחים ולא להפך.
לנוכח האמור, התנגדות הנתבע נדחתה וניתן צו לקיום צוואת המנוח משנת 2012 כי העוזרת ובנה יורשים את כל רכושו של המנוח. הנתבע חויב בהוצאות משפט בסכום כולל של 40,000 ₪.
(ת"ע (ת"א) 35268-12-15 ניתן ע"י כב' השופטת ו' שביט פינקלשטיין)
פסק הדין ניתן ביום 15.10.2017
