סעיף 68(ב) לחוק הירושה (להלן: "חוק הירושה"), הוראותיו:
"(ב) צוואה, למעט צוואה בעל פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור; הוכח שהמקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהם כדי לבטל את הצוואה, או שאי-אפשר להגיש את המקור, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר".
מבקש הפונה לבית המשפט ועותר כי יאשר קבלת העתק צוואה תחת מקורה – עליו לעבור שתי משוכות:
- האחת: כי הצוואה הייתה, אבדה, וכי נעשה על ידי המבקש כל שנדרש כדי לאתרה.
- השניה: כי אובדנה של צוואת המקור – אין בה כדי השמדתה על ידי המצווה – כי בכך הביע את עמדתו, כי אין לקיים הוראותיה.
באם עבר המבקש שתי משוכות אלה, במצטבר, יתיר לו בית המשפט את הגשת הראיה המשנית (העתק הצוואה) תחת צוואת המקור כדרישת סעיף 68 לחוק הירושה.
רק לאחר שעבר המבקש את שתי המשוכות הנ"ל, יידרש בית המשפט לעניין המשקל – בהתייחס לעובדה כי מדובר בהעתק צוואה ולא במקור- אל מול אומד דעתו של המצווה .
(ראה: ת.ע. 4845/99, בן ארי נ' היועהמ"ש, תק-מש 1 (1) 2002, וע"א 551/85, קלפנר נ' קלפנר (לא פורסם)).
בע"א בן טובים נ' דוויק כ (1) 113, נפסק כי אין צורך בהוכחה לגבי אופן ודרך אובדן הצוואה, די בכך כי למרות מאמצים לאתרה, היא לא נמצאה, ואולם יש לשכנע את ביהמ"ש כי נעשו מאמצים לאתרה. לעניין המאמץ לאיתורה של צוואת המקור, כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו.
