Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
Filter by Categories
אפוטרופסות
בני זוג
היורשים
הרשם לענייני ירושה
התנגדות לצוואה
חובות עיזבון
חקיקה
ירושה על פי דין
מיסוי ירושה
מנהל עיזבון
נאמנויות
סוגי צוואות
עורך דין ירושות וצוואות
עיזבון
פרשנות צוואה
צוואה בחיים

פרשנות סעיף יורש אחר יורש בצוואה הדדית

מדריך ירושות מגזין לרשת > בני זוג > פרשנות סעיף יורש אחר יורש בצוואה הדדית

כלל ידוע הוא כי אדם רשאי ויכול לקבוע בצוואתו מה יעשה ברכושו לאחר פטירתו. עם זאת, בני זוג רבים נוטים לערוך צוואה הדדית, במסגרתה הם מצווים להוריש זה לזו את רכושם לאחר פטירתם.

בפני כבוד השופט ש. בר יוסף בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עמדה השאלה האם סעיף 49 לחוק הירושה הקובע כי אם זוכה על פי צוואה הלך לעולמו לפני המצווה, ואין הסדר של יורש חליף (יורש אחר יורש/ יורש במקום יורש), יזכו בעיזבון ילדיו של הזוכה שמת לפני המצווה, תקף גם כאשר מדובר בצוואות הדדיות.

הגב' ש' הלכה לבית עולמה והיא אלמנה וחשוכת ילדים. המנוחה הייתה נשואה למר נ' שנפטר לפניה. בשנת 1996 חתמו המנוחים על צוואות זהות בפני אותם עדים. בצוואתו של המנוח הוא ציווה את עיזבונו למנוחה ולהיפך. הצוואות כללו שני סעיפים בלבד בהם ציוו המנוחים את רכושם אחד לשני לאחר מותם. המנוח הלך לעולמו בשנת 2007, ובשנת 2008 קוימה צוואתו. המנוחה הלכה לבית עולמה בשנת 2015.

משנפטרה המנוחה נוצרה מחלוקת בין אחותה של המנוחה (התובעת) לבין ילדו של המנוח מנישואים קודמים (הנתבע), בשאלה האם יש לקבוע כי על פי סעיף 49 זוכים בעיזבון ילדי המנוח בנעלי אביהם, או שמא זוכים יורשי המנוחה על פי דין ?

בפרשת לרנר נקבע כי כאשר מדובר בצוואות הדדיות, אין תחולה לסעיף 49 לחוק. הטעם לכך הינו שבצוואות הדדיות המצווים יורשים זה את זה, ולכן החלת סעיף 49 לחוק הירושה (ירושת ילדי הראשון שנפטר ראשון במקום יורשי המצווה שנפטר שני) מנוגדת לאינטרס ההסתמכות של זה האחרון לרשת.

בית המשפט קבע כי במקרה זה מאחר שמדובר בצוואות "תואמות" חזקה כי מדובר בצוואות הדדיות. אשר על כן, הנטל להזים את הדדיות הצוואות ו/או להוכיח כי ראוי להחיל את סעיף 49 לחוק מוטל על הנתבע, ילדו של המנוח.

הנתבע טען כי המקרה דנן שונה מפרשת לרנר בכך שהצוואות אינן הדדיות, וזאת משום שהמנוחים שמרו לעצמם את הזכות לשנותן. בית המשפט הנכבד סקר את הפסיקה בסוגיה וקבע כי תשובה לכך ניתנה בפרשת מלמד – קיומו של סעיף שינוי אינו מאיין את הדדיות הצוואות.

בית המשפט ציין כי גם אם הייתה מתקבלת טענתו של הנתבע כי אין המדובר בצוואות הדדיות, לא היה בכך כדי לסייע לו. צוואת המנוח מורה כי את מלוא עיזבונו יורשת המנוחה והיא בלבד. אין חולק כי המנוחה יכולה הייתה לעשות במה שזכתה כבתוך שלה, ואף להוריש את עיזבונה ללא כל מגבלה.

במקרה כגון זה, בו לא נקבע יורש חליף, יש לפעול לפי ברירת המחדל שבחוק הירושה, קרי – בהתאם לכללי הירושה על פי דין. סעיף 49 לחוק איננו ברירת המחדל לגבי צוואות הדדיות, משום שכך נקבע בהלכת לרנר.

טענה חלופית של הנתבע הייתה כי יש להכריע את הדין באופן שונה מהלכת לרנר, מאחר שיש לפרש את הצוואות על רקע נסיבות עריכתן , ופרשנות זו מלמדת לטענתו כי כוונתם הייתה להחיל את סעיף 49 לחוק הירושה.

בית המשפט קבע, בהתבסס על פסיקה קודמת, כי אין לפרש צוואה לפי נסיבות עריכתה כאשר הלשון ברורה. במקרה זה אומד דעתם של המנוחים להוריש אך ורק איש לרעהו ולא לאף אדם אחר בנעלי היורש, מתחוור היטב מלשון הצוואות – ממה שכתוב בהן, ולא פחות חשוב, ממה שאינו כתוב בהן (כפי שיפורט בהמשך).

לשון הצוואות הינה גורפת ובלתי מסויגת, ואיננה מותירה מרווח פרשני דרכו יכולות נסיבות חיצוניות להידחק. משמעות הדבר הינה, שאיננו בני חורין לייחס למנוחים כוונות כאלה ואחרות מטעמים נסיבתיים. המצווה לכבד את רצון המת מחייבת לא לפרוץ את גדרי לשון הצוואה. לכן יש לדחות את גישת הנתבע לייחס למנוחים כוונה שלא בא זכרה בצוואות.

עוד ציין בית המשפט כי התשובה לטענת הנתבע כי אדם מוריש לקרובים לו, ובהעדר יורשים על פי דין הייתה יורשת המדינה, הינה אחת – חירות הציווי הינה גם החירות שלא לצוות.

בנוסף, נמצא כי הנתבע עצמו שוחח עם המנוח בטרם הלך לעולמו על האפשרות לשנות את הצוואה באופן שיובטחו זכויותיו כיורש. הודאת המנוח כי אין צורך בשינוי הצוואה מוכיח שהמנוח שקל את הדבר. עובדות אלו מחלישות משמעותית את טענת הנתבע כי צוואות המנוחים נערכו כפי שנערכו משום שסברו שילדי המנוח ירשו את עיזבונם בסופו של יום.

אשר על כן, נעתר בית המשפט הנכבד לבקשת התובעת ליתן צו ירושה ונדחו עתירות הנתבע.

בית המשפט החליט לחייב את הנתבע בהוצאות בסכום צנוע, בשים לב שילדי המנוח לא זכו למאומה בעיזבון אביהם. הנתבע חויב לשלם את האגרות ששילמה התובעת במסגרת ההליכים, ובנוסף שכר טרחת עורך דין בסכום של 11,700 ש"ח.

פסק הדין ניתן ביום 10.10.2017

[elementor-template id="3759"]

לתיאום פגישת ייעוץ
עם עו"ד רות דיין

    מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
    התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת

    לקבלת ייעוץ משפטי פרטני