עד מלחמת יום הכיפורים יורשיו של אדם היו בן זוגו, ילדיו והוריו. מצב זה גרם לסכסוכי ירושה רבים בין הוריו של המנוח לאלמנתו ולכן שונה חוק הירושה , כלומר, כאשר יש לאדם
מלחמות ירושה מתחילות בדרך כלל עוד כשהמוריש בחיים, ומישהו פועל על מנת לשדוד את הירושה שיותיר אחריו בבוא היום, כשילך לעולמו. אמנם כלל יסוד הוא בדיני
לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, נתגלגל מקרה קשה וסבוך, אך עם זאת מעניין ביותר. למול השופטת רונית גורביץ שישבה על כס השיפוט במקרה, עמדה סוגיה מאתגרת, שבמרכזה
סעיף 16 לחוק הירושה מגדיר זכויות ירושה בקשרי אימוץ.
סעיף 16(א) קובע כי ילד מאומץ יורש את הוריו, כאילו היה בנם הביולוגי, וכן יורשים אותם ילדיו.
יחד עם זאת הסעיף מסייג את זכות הירושה בקשרי אימוץ לקשר הורי בלבד.
סעיף 16(ב) לחוק הירושה קובע כי המאומץ וצאצאיו אינם יורשים על פי דין את קרובי המאמץ;
המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על פי דין את המאומץ.
סעיף 16(ג) קובע כי המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי-הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ.
כלל ידוע הוא כי אדם רשאי ויכול לקבוע בצוואתו מה יעשה ברכושו לאחר פטירתו. עם זאת, בני זוג רבים נוטים לערוך צוואה
סעיף 3 לחוק הירושה קובע את הכשרות לרשת, ובמילים אחרות – מי זכאי לרשת אדם? כל מי שהיה בחיים במות המוריש
האם מי שסבור שהוא עומד לרשת יכול לפעול לשמירת ירושתו העתידית? התשובה לכך היא שלילית. בפסיקה נקבע כי למי שמצוין כיורש