שוב ולמרבה הצער שלא בפעם האחרונה, הגיע אל פתחו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, מקרה של טענה להשפעה בלתי הוגנת על כתיבת צוואתם של זוג הורים קשישים. ואם לא מספיק חמור הדבר, עוד נטען על ידי חלק מהיורשים, שאחיהם שהיה הנוכח כמעט היחידי בחיי ההורים טרם מותם, אף זייף את חתימתם, או לפחות את זו של האב, על גבי צוואות שנערכו לטובתו. האם זכה האח בסופו של דבר ולמרות הכל בירושה? התשובות להלן…
מדובר בשישה אחים ומתוכם 3, שהגישו בקשה לצו לקיום ירושה להוריהם שנפטרו זה מכבר. מולם עמד אחיהם שהתנגד לבקשת אחיו, כיוון שטען כי בידיו שתי צוואות של שני ההורים. ובנוסף טען האח, שלפי תוכנן של אותן צוואות, שהיו זהות, כל רכושם של המנוחים, בכל אופן וצורה שהיא כולל הבית, יעבור אליו. האחים המתנגדים הוסיפו וטענו מצדם, כי אחיהם, השפיע באופן בלתי הוגן על הוריהם, שהיו תחת חסותו ואחריותו, לכתוב את הצוואות לזכותו. ובנוסף טענו, שאחיהם זייף את חתימתם של ההורים, על הצוואות שבמחלוקת אותן ביקש לקיים. האח הכחיש לחלוטין את טענותיהם של אחיו המתנגדים וטען, שהמדובר בצוואות כשרות, אשר נחתמו בפני עדים על פי דין.
טענת הזיוף
כאמור, עלתה טענה תוך ההליך המשפטי בבית המשפט לענייני משפחה, לפיה זויפה חתימתם של ההורים על גבי הצוואה, או לפחות זו של האב המנוח. עקב כך, מינה בית המשפט, מומחית לאיתור זיופים בכתבי יד וכדומה. אותה המומחית, הינה בעלת דרגה בכירה ביותר במשטרה לשעבר, (במז"פ) ואין ספק או מחלוקת, באשר לרמתה המקצועית. בהמשך לכך ולראיה, גם האח שהכחיש את טענת הזיוף, לא התנגד למינוי המומחית כאמור, ע"י בית המשפט. בחוות דעתה אבחנה המומחית, כי "קיימת סבירות גבוהה מאוד", שהאדם שחתם על צוואת האב המנוח, לא היה המנוח עצמו. במילים אחרות, המומחית מטעם בית המשפט טענה בעצם, כי החתימה שהתנוססה על גבי צוואת האב, זויפה. את זאת, הצליחה המומחית להוכיח בעזרת השוואה של החתימה, על גבי הצוואה, עם עוד 5 דוגמאות חתימה אחרות של המנוח, מזמנים שונים. ולכן, המומחית קבעה בין השאר, כי לא יתכן שהאב, בזמן החתימה לכאורה על הצוואה, שהיה כפי הידוע לכל הצדדים הנוגעים בדבר, אדם חולה ביותר. לא יתכן, כי הצליח לחתום עליה באופן כה שוטף וללא הפרעות, כפי המתאים לאדם בריא יחסית. בנוסף, השוותה המומחית בין מספר אותיות, בין דוגמאות החתימה וקבעה כאמור, כי האדם שחתם על 5 דוגמאות החתימה, אינו האדם שחתום על הצוואה.
חתמתי בשביל אבי
כחלק מניסיונותיו של הזוכה, על פי הצוואות, להתמודד עם חוות הדעת, כאמור, של המומחית. טען האח, כי בעצם הוא זה שחתם על המסמכים בבית החולים, שמהם נלקחו דוגמאות החתימה. באשר לטענה זו, קבע בית המשפט, כי עצם הכשרתו של האח פעולה, כמו לחתום על מסמכים רשמיים במקום אביו. וזאת, כאשר לא סביר שאיש צוות רפואי, היה מבקש או מתיר לו לעשות כדבר הזה, מעורר תמיהה. וזאת, באשר לנכונותו גם לחתום אולי, על הצוואה במקום אביו. בנוסף, מעדות אחרת של האח, כאשר נשאל האם יתכן שחתם עבור אביו, ענה "שבחיים לא" היה עושה זאת. נצרף לכל אלה את העובדה, שהאח לא ביקש לחקור את המומחית, דבר תמוה ביותר שמראה על לקיחת סיכון של האח, כי לא יוכל לסתור את טענת הזיוף, שעלתה מחוות הדעת וכיו"ב.
באשר לצוואת האם, קבע בית המשפט, כי לאור הזהות המוחלטת בין הצוואות והחתימה עליהן באותו מועד למול אותם עדים, נראה כי החשד לזיוף שלא הופרך ע"י הזוכה, פורש כנפיו גם על צוואת האם.
אולם גם אם נניח, שנראה שרק החתימה על צוואת האב זויפה. קיימת טענה נוספת שעלה הצורך לבררה…
טענת ההשפעה הבלתי הוגנת
בהמשך לזאת, שלא היו מספיק דוגמאות חתימה של האם המנוחה, דן בית המשפט בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת שנטען שהופעלה עליה (וגם על האב.)
בית המשפט קבע, כי האם שסבלה מסדרה של מחלות וביניהן סרטן. ואף נטלה תרופות פסיכיאטריות. הייתה זו, לגמרי תחת חסותו ושליטתו של בנה, הזוכה בצוואה. לכן, ולאור זאת שהאם הייתה מנותקת מהסביבה, לא הייתה מסוגלת להתנייד לבדה, נוחה להשפעה ועוד. הרי נקבע, שמתקיימים 4 התנאים מפסק הדין מרום, המהווה את ההלכה במקרים כנ"ל, להקמת החזקה של "השפעה בלתי הוגנת" על האם המצווה, אשר לא נסתרה. ולכן, התקבלה ע"י בית המשפט.
באשר לאב, ציין בית המשפט בפסק הדין, כי גם אם לא היה מקבל את טענת זיוף חתימתו של המנוח, על הצוואה. הרי, שגם במקרה של האב, הייתה מתקבלת חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת, וזאת לאור נסיבות התלות והשליטה המוחלטת של הבן באביו הקשיש והחולה, הזהות לתלות של אמו. שכן ההורים החולים, התגוררו רוב הזמן יחדיו עם הבן.
אשר על כן ולרבות לאור האמור, קבע בית המשפט לענייני משפחה בסופו של יום, כי ההתנגדות לקיום הצוואות מתקבלת ולכן, הצוואות מבוטלות. בנוסף, לא הוטלו הוצאות על מי מהאחים.
