נטל ההוכחה

נטל ההוכחה בהשפעה בלתי הוגנת

העובדה כי הוכחת קיומה או העדרה של השפעה בלתי-הוגנת קשה ביותר, מעבירה את הצדדים למאבק על נטל ההוכחה.

במסגרת זו, ינסה המתנגד, עליו מוטל נטל ההוכחה הבסיסי, להוכיח קיומה של הנחה לכאורה כיחסי אמון מיוחדים, או פגם צורני בצוואה , שיש בהם כדי להעביר הנטל, ואילו מבקש הקיום, ינסה לסתור הנחות אלה, תחת שלילת ההשפעה הבלתי-הוגנת.

חריג לכלל ראייתי זה:

בפסק-דין בן נון נקבע חריג לכלל המטיל את נטל הבאת הראיה על המתנגד לקיום צוואה . על-פי חריג זה, כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות אדם אחר בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית, עוברת חובת ההוכחה על אי-קיומה של השפעה בלתי-הוגנת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה.

העברת נטל הראיות מהמתנגד לקיום הצוואה אל המבקש לקיימה:

בעניין מרום נקבע שנטל השכנוע מוטל על המתנגד לקיום הצוואה, וכי עם הקמת החזקה בדבר השפעה בלתי-הוגנת על-ידי המתנגד – עובר נטל הבאת הראיות אל המבקש לקיים את הצוואה . נטל השכנוע הסופי אינו מוסר מכתפיו של המתנגד לעולם. חיובו של המבקש צו קיום צוואה להביא ראיות לסתירת החזקה – מטיל עליו נטל משמעותי בהבאת הראיות.

לצורך העברת נטל הבאת הראיות, בתחילת המשפט, מהמתנגד למבקש – יש צורך בהקמת חזקה בדבר השפעה בלתי-הוגנת. יש לצאת מנקודת הנחה שהעובדות המעמידות את החזקה מוסכמות בין הצדדים. אם הסכמה כזו אינה מצויה בפני בית-המשפט, לא ניתן יהיה להפעיל את החריג לכלל הראייתי.

בעניין ת"ע 7670/99 נקבע כי יש להוכיח שההשפעה שהיתה, אם היתה, בלתי-הוגנת היתה. לא קיומה של השפעה פוסל את הצוואה אלא קיומו של יסוד בלתי-הוגן בה. בנוסף, על בית המשפט להשתכנע שבדבר קיומה של השפעה ובדבר קיומו של היסוד הבלתי-הוגן בה. אין די בחששות, חשדות וסברות בעלמא, על בית המשפט להשתכנע שקיים קשר סיבתי בין ההשפעה הבלתי-הוגנת לצוואה כך שהצוואה היתה פועל יוצא של אותה השפעה אסורה.

כלל גדול הוא, כי המתנגד לקיום צוואה, בשל טענה בדבר השפעה בלתי-הוגנת – עליו הראיה שהיא אכן נערכה תחת השפעה בלתי-הוגנת.

הלכה היא, שאם אין הצוואה פגומה מבחינת הדרישות הפורמאליות – נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת הינו של מי שטוען לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת כזו, כלומר, המתנגד לקיום הצוואה .

"חוק הירושה אינו יוצר כל חזקה לגבי קיומה של השפעה בלתי-הוגנת."

המתנגד לקיום הצוואה נושא בנטל הבאת הראיות להוכחת טענתו – ועליו לפתוח ראשונה ולהתחיל בהבאת הראיות, שכן נטל הראיה מוטל עליו.

הכלל הוא, שאותו בעל דין שנטל הראיה מוטל עליו – פותח ראשונה במסכת הראיות, בין אם הוא תובע ובין אם הוא נתבע, בין אם הוא המבקש או המשיב.

עם זאת, יש לקחת בחשבון שבהליכי התנגדות לקיום צוואה יש חוסר איזון מבחינת הידע העובדתי בין מגיש הבקשה לקיום, הוא הזוכה על פיה והתובע בבית-המשפט, לבין המתנגד הנתבע בבית-המשפט, כך למשל נסיבות עריכתה של הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה בעשייתה מצויות, בדרך-כלל, בידיעתו של הזוכה על פיה ומכל מקום בוודאי לא בידיעתו של המתנגד, בין בהיותו יורש על-פי דין שהודר מהעזבון ובין בהיותו זוכה על-פי צוואה קודמת ששונתה.

כך למשל מידת תלותו של המנוח בזוכה על-פי הצוואה. מקום ונטענת טענה של השפעה בלתי-הוגנת, ידוע לזוכה אשר היה בקרבתו, טיפל בו, סיפק תרופותיו וכיו"ב, יותר מאשר לאותו מתנגד. בשל חוסר איזון זה הביע כב' השופט שוחט דעתו, כי אין לעמוד על קוצו של יוד עם המתנגד ולדרוש ממנו לפרט את מהותה של ההשפעה הבלתי-הוגנת וכיצד היא באה לידי ביטוי מקום ואין בידיו מידע ממשי על כך, או לפרט את נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה בעשייתה.

יש להקל עם המתנגד בעניין זה וליתן לו את יומו בבית-המשפט.

בפרשת מרום מונה השופט מצא אבני בוחן שיסייעו לבית-המשפט להכריע האם הוכח קיומה של השפעה בלתי-הוגנת:

(א) תלות ועצמאות – האם המצווה היה עצמאי מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית ועד כמה.

(ב) תלות וסיוע – מקום שמתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו.

(ג) קשרי המצווה עם אחרים – עד כמה היה המצווה תלוי בנהנה. היבט זה עשוי להיות מושפע גם מהיקף הקשרים עם אחרים.

(ד) מבחן נסיבות עריכת הצוואה – אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכתה, אך תהיה ראיה לכאורה להשפעה בלתי-הוגנת.

נטל ההוכחה כאשר צוואה פגומה

הנטל להוכיח קיומה של "השפעה בלתי-הוגנת" מוטל על המתנגד לקיום הצוואה – כל עוד הצוואה , על-פניה, נטולת פגמים.

כאשר נפל בצוואה פגם צורני כלשהו – עובר הנטל לשכמו של המבקש את קיום הצוואה .

הסיבה לכך נעוצה בהוראות החוק כדלקמן:

מאחר שהצוואה פגומה, הרי לשם תיקון הפגם הצורני – על המבקש להוכיח, כי נסיבות העניין מצדיקות הפעלת סעיף 25 לחוק, הדורש, בין השאר, כי לבית-המשפט לא יהיה ספק באמיתות הצוואה .