Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
Filter by Categories
אפוטרופסות
בני זוג
היורשים
הרשם לענייני ירושה
התנגדות לצוואה
חובות עיזבון
חקיקה
ירושה על פי דין
מיסוי ירושה
מנהל עיזבון
נאמנויות
סוגי צוואות
עורך דין ירושות וצוואות
עיזבון
פרשנות צוואה
צוואה בחיים

האם בנים שנושלו מעזבון אימם יהיה זכאים לקופות הגמל שלה?

מדריך ירושות מגזין לרשת > עיזבון > האם בנים שנושלו מעזבון אימם יהיה זכאים לקופות הגמל שלה?

בית המשפט המחוזי בתל אביב (עמ"ש 39687-04-16) פסק כי ילדיה של המנוחה אשר הודרו מצוואתה, אף לא יזכו בכספי קופות גמל וקרנות השתלמות – על אף שאלו אינם חלק מנכסי העיזבון. זאת באמצעות פרשנות ועל מנת לקיים את רצונה האחרון של המנוחה.

רקע

חיי המנוחה היו חיים קשים, ולחיים אלה ילדה את שני בניה. עוד בצעירותם נפגעו בניה מהתנהגותה – שעזבה אותם ואת אביהם ועברה להתגורר עם גבר אחר למשך זמן מה. בהמשך, אף נאלצו הבנים לצאת לעבוד לטובת כלכלת הבית ולימים הועברו לפנימיות. משכך, עזבו הבנים את הוריהם ואת הארץ והתגוררו באוסטרליה. בשלהי שנת 1989 ביקרו המנוחה ובעלה לשעבר את הבנים, ביקור במהלכו התאשפז האב ולאחר מכן נפטר.

התנהגותם של הבנים בעת אותו ביקור, כפי שנתפסה ע"י המנוחה, הייתה בלתי ראויה ופגעה בה קשות. החל ממספר שנים לאחר מכן, ולמשך למעלה מעשרים השנים האחרונות לחייה היה קרע של ממש בין המנוחה לבין ילדיה. המנוחה חדלה מלנסוע לבקר את הבנים בארץ מגוריהם והם מיעטו לבקר אותה בישראל.

בשנת 2011 נפטרה המנוחה ולפי הוראות צוואתה האחרונה – בניה אינם זוכים אלא לסכום סימבולי בלבד מכלל העיזבון – הנאמד בסכום של בין 10 ל-12 מיליוני שקלים. המנוחה הורישה לבניה סכום סימלי ואת כלל רכושה הורישה למען רכישת אמבולנס שינציח אותה ואת בעלה וישמש חולי לב.

בית משפט קמא קבע כי כספי קופות גמל וקרנות השתלמות בסך העולה על 6 מיליון ₪ שנצברו למנוחה אינם נכללים בגדר העיזבון ובניה זכאים לכספים אלה כנהנים/ מוטבים לפי סעיף 147 לחוק הירושה, הקובע:

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".

על קביעה זו – ועל כלל פסק דינו של בית משפט קמא – הוגש הערעור מטעם עיזבון המנוחה.

דיון והכרעה

בית המשפט ציין כי מצב היחסים של המנוחה ובניה נמשך עד לפטירתה בשלהי 2011 – והדבר עולה הן ממסכים שכתבה בכתב ידה ואף מתצהיר הבנים עצמם. רצונה של המנוחה – כפי שהתבטא שנים ארוכות- היה שלא להוריש לבניה אלא מועט שבמועט, וכך קבעה בצוואותיה השונות לרבות צוואתה האחרונה.

קיום דבר המת – החובה להגשים רצונו של מנוח

הכלל הבסיסי הוא כי יש לקיים את רצונו וצוואתו של אדם. כך נקבע בהלכה הפסוקה – כבר בפרשת בריל (ע"א 869/75 בריל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לב(1) 98 (1997)), כב' השופט (כתוארו דאז) חיים כהן: "כללו של דבר: "קו-היסוד" של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא מצווה לקיים דבר המת…".

הדברים יפים גם ביחס לצוואת המנוחה שעיקרה הוראות מדירות – כפי שנקבע באופן מפורש בע"א 4660/94 היועמ"ש נ' לישיצקי, פ"ד נה(1) 88 (1999), כב' השופט (כתוארו דאז) מ' חשין: ".. כך למשל, אם יחליט [הורה] להדיר מירושתו את בנו את יחידו ובה-בעת לזכות בעיזבונו אדם זר למשפחה – נכבד את רצונו ונקיימנו.."

פרשנות הוראות נהנים/ מוטבים

אשר להוראותיה של המנוחה לגבי שלושת הקופות (שעברו להראל), קודם ציינה המנוחה את הילדים כמוטבים. אולם, לאחר מכן ציינה "בהתאם לצוואה", אך עם העברת הקופות להראל סימנה סימון החלופה ל"יורשים על פי דין".

משבאים לבחון האם כוונתה של המנוחה הייתה להעביר הכספים לילדיה, התשובה היא שלילית וזאת באופן חד משמעי, כנובע מכלל הנסיבות והמסמכים שהותירה אחריה. מבחינת המנוחה, הוראות צוואתה חלות גם על כספי הקופות והקרנות – וכך גם ציינה בפני עורך הדין שערך את הצוואה, כי חתמה על הטפסים הנדרשים מול הקופות.

צוואתה של המנוחה מתייחסת באופן רחב ביותר לכלל רכושה של המנוחה "צוואתי זו חלה על כל רכושי מכל מין וסוג שהוא..". אמת כי בהגדרה זו אין התייחסות מפורשת לקופות שפתחה המנוחה, אולם מעדותו של עורך הדין שערך את הצוואה עלה כי המנוחה היתה מודעת לכך, ועמדה על היעדר הצדקה לפירוט מחשש שהאזכור הכפול הן בצוואה והן בטופס המוטבים בקופות יביא לפרשנות שגויה. משכך יש לראות בצוואת המנוחה כקובעת את הנהנים בקופות הראל.

לתוצאה זו ניתן להגיע גם על-פי תקנון חברת הראל הקובע, בין היתר, כי "… עמית שהוראת הנהנים שלו ניתנה בצוואה מאוחרת למועד מתן הוראת הנהנים לקופה – והדבר הובא לידיעת החברה המנהלת לפני ביצוע הוראת הנהנים שבידיה – תשלם החברה לנהנים הרשומים בצוואה זו… "

אשר לכספים בקופות מגדל, הוראתה היחידה של המנוחה ביחס לכספים אלו נקבעה בשנת 1996 – באמצעות סימון החלופה "כפי צו ירושה". לפי פרשנותה של מגדל המנוחה לא מינתה מוטבים בחשבונות. על פי התקנון החברה במקרה זה על מגדל להעביר את הכספים לזכות מנהל עיזבון; ל"יורשים הרשומים בצו ירושה" או ל"יורשים על פי צוואה" – "כפי שיהיה המקרה".

רצונה של המנוחה היה שלא להוריש לבניה את כלל רכושה, ובכלל זה הכספים שבקופות במגדל – אלא לכלול אותם במסגרת עיזבונה. כאמור כאן צוין ע"י המנוחה "כפי צו ירושה", אולם כפרשנות מגדל מדובר באי מינוי מוטבים, ואז יש לקיים את ההוראות המפורטות לעיל.

יחד עם זאת, כפי שהוכח הרי שהמנוחה לא התכוונה להעניק לילדיה. על כן, הפרשנות הראויה ל"צו ירושה" היא למי שיורש את המנוחה. ומעת שקיימת צוואה, הרי שהזוכים לפי הוראותיה בצוואה הם היורשים.

שינוי הוראת נהנים/ מוטבים

לאותה תוצאה אופרטיבית – לפיה אין הבנים זכאים לכספים שבקופות, אלא העיזבון – ניתן להגיע גם בהתאם לפרשנות לפיה הוראות הנהנים/ המוטבים שונו באמצעות צוואת המנוחה. כלומר, לפי פרשנות זו ההנחה היא כי הוראות הנהנים/מוטבים הפנו – מלכתחילה – לא לעיזבון, אלא לבנים – היורשים בהעדר צוואה – והוראות הצוואה "התנו" על הוראות אלו, במובן של הוראת סיפא סעיף 147 לחוק הירושה.

בהקשר זה ציין בית המשפט כי קביעה כי שינוי הוראת הנהנים/מוטבים חייב להיעשות באופן מפורש אף נעדרת מפסיקת בית המשפט העליון בשנים האחרונות.

בפסיקה אשר ביקשה לקבוע כי ההודעה בדבר החלפת מוטב חייבת להינתן בחייו של המנוח נמנו שני טעמים – מניעת חיובי כפל של חברות הביטוח והליכים משפטיים בהקשר זה, ואינטרסים שונים הקשורים בידיעת והסתמכות מוטב "מקורי". בפסיקה זו גם הובהר כי החלפת מוטב חייבת להיעשות בהתאם להסדר החוזי בין העמית לחברת הביטוח.

התנאים המפורטים בפסיקה מתקיימים במקרה כאן ביחס לקופות שתי חברות הביטוח: ההודעות לחברות הביטוח נמסרו בהתאם לתקנון הקופות הרלוונטיות – בהעדר כל "התניה נוגדת" לטובת מוטב אחר "כשר", וללא כל פגיעה באינטרסים ראויים להגנה של המוטב הקודם.

יוזכר כי ילדי המנוחה היו מודעים היטב הן למחיקתם כמוטבים בחלק מהקופות והן לרצונה של המנוחה שלא להוריש להם מרכושה לאחר מותה. באשר למועד מסירת ההודעות הרי שאלו נמסרו במועד כפי שנקבע בתקנוני הקופות. בנסיבות אלה, הרי שלא מתקיים כל טעם שאוזכר בפסיקה מדוע לא להכיר במועד מסירת ההודעות כאמור – בהתאם להסדר החוזי.

כך ניתן לראות בהוראות הצוואה או כהתנאה בהתאם לסיפא שבסעיף 147 לחוק הירושה, דהיינו הוראה כי כספי הקופות יחשבו כחלק מהעיזבון – אך מעבר לכך, גם אם לא נדרש להתנאה בעניין הסיפא של סעיף 147 לחוק הירושה, הרי הוראות הצוואה, הינן כשינוי הוראות ה"מוטבים", תוך שכל האמור מתיישב עם תקנוני הקופות.

בית המשפט סיים את פסק דינו בציטוט אשר נקבע בפרשת אריאל בעניין הוראות חוק אלו:
"כאשר בלב העניין מצוי עקרון הגשמת רצון המת, המהות היא החשובה ולא הצורה, וכי אין זה ראוי לסכל את רצונו של המת מנימוקים פורמאליים".

ניתן ביום 17.12.2017

[elementor-template id="3759"]

לתיאום פגישת ייעוץ
עם עו"ד רות דיין

    מעדיפים להשאיר פרטים טלפונית? 03-6708888
    התחייבות לדיסקרטיות מוחלטת

    לקבלת ייעוץ משפטי פרטני