הכלל הבסיסי הוא שאזרח או תושב ישראל שזוכה בירושה, אינו חייב לשלם מס בגינה.
כלל זה חל גם כאשר המוריש הוא תושב או אזרח ישראל, גם כאשר המוריש הוא אזרח או תושב זר, גם כאשר הירושה ניתנת /מתקבלת בישראל וגם כשהיא ניתנת / מתקבלת מחוץ לישראל.
בכל מקרה בו תושב או אזרח ישראל מקבל בירושה כספים בחו"ל כירושה, באפשרותו להעביר את הכספים לישראל או להותירם בחו"ל.
אם היורש בוחר להשאיר את הכספים בחו"ל, חלה עליו חובה לדווח לרשויות בישראל על קיומו של החשבון ועל הרווחים שנצברו בו וחלה עליו חובה לשלם מס על הרווחים.
לעיתים הכספים בחו"ל לא דווחו מעולם לרשויות המס. עד לשנת 2003 לא היתה חובת תשלום מס על רווחים שהצטברו בחשבונות בחו"ל. החל משנת 2003 חלה חובת דיווח על חשבונות בחו"ל, ונוצר מצב בו כספים שהתקבלו כירושות לפני שנת 2003 או לאחר מכן אך מסיבות שונות לא דווחו לרשויות המס כנדרש, הופכים להיות כספים שחייבים מס.
בכל שנה בה לא מוגש דו"ח בגין ההכנסות מהריביות ולא משולם מס על הרווחים, מתבצעת עבירה של אי דיווח ואי תשלום מס .
במשך השנים נוצר חוב הנושא ריביות, ורצוי להסדיר ענין זה אל מול רשויות המס בהליך גילוי מרצון.
לרשויות המס אינטרס להגיע להסכמות עם יורשים ולאפשר הבאת הכספים לארץ, תוך תשלום מס בהיקף סביר ותוך ויתור על הליכים פליליים.
לצורך זה נעשים הליכי גילוי מרצון והסכמי יבוא הון, במסגרתם רשויות המס מכירות בכספים ונמנעות מנקיטת הליכים פליליים או הליכי גביה אזרחיים, כנגד תשלום מס מוסכם.
שיעור המס נקבע בהתאם לנסיבות – בין היתר נלקחים בחשבון – מקור כספי הירושה, משך הזמן בו הכספים מוחזקים בחו"ל; האם המוריש היה אזרח ותושב ישראל; אילו מסמכים מוכיחים את מקור כספי הירושה; סוג הקשר בין המוריש ליורש (משפחתי, חברי, עסקי); האם היורש הגיש הצהרות הון לא נכונות; כמה שנים היורש לא דיווח על רווחיו מאותם כספים; סכום הכספים המוחזקים בחו"ל ועוד.
