סעיף 137 לחוק הירושה , תשכ"ה-1965 קובע כי על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו. כלל ברירת הדין של שיטת המשפט הישראלית, הקבוע, בסעיף 137 לחוק, אינו מפנה אל הדין הפנימי הישראלי בלבד. לפיכך, נכסים המצויים בישראל יכולים לעבור בירושה גם לפי דין שאינו דין ישראל, ככל שמדובר במנוח אשר מקום מושבו לא היה בישראל בשעת מותו.
אין איפוא כל מניעה שירושתם של נכסים הנמצאים בישראל – בין אם אלו נכסים מסוג מקרקעין ובין אם אלה נכסים מסוג אחר – תוסדר בהתאם להוראות דין זר. יש להבחין בין כללי ברירת הדין בקניין, לבין כללי ברירת הדין בירושה. אכן, הדין השולט ברכישת זכות קניין ובתוקפה של העברה קניינית הוא ברגיל דין המקום בו נמצא הנכס. אלא שעל העברות כלליות של נכסים, כדוגמת ירושה או נישואין – להבדיל מהעברות פרטיקולריות של נכסים – לא חלים הכללים הרגילים של ברירת הדין בקניין, כי אם כללים מיוחדים.
בארץ, נקבעו כללים אלה בחקיקה (לעניין ברירת הדין ביחסי ממון בין בני זוג ראו סעיף 15 ל- חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, וכן דנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ(3) 573).
בענייני ירושה, דחה המחוקק הישראלי את הגישה המקובלת במשפט האנגלי, לפיה בעוד שירושתם של נכסי מיטלטלין כפופה לדין מדינת ה-domicile של המוריש, כפופה ירושתם של נכסי מקרקעין לדין מקום הימצאם. המחוקק בישראל הכפיף את שאלת ירושתם של נכסים (לאו דווקא נכסי מקרקעין) לדין מקום הימצאם (שאינו דין מדינת מושב המוריש), רק בנסיבות החריגות המנויות בהוראת סעיף 138.
הוראת סעיף 137 לחוק מבטאת בחירה עקרונית של המחוקק להכפיף את ההיבטים המהותיים של ירושתו של אדם לדין מקום מושבו. דיני הירושה של מדינה הם פרי של שורה של הכרעות ערכיות, ובהן ההכרעה בין חופש הציווי לבין הגבלתו לשם שריון זכויותיהם של בני משפחתו של המנוח.
ההכרעות המתקבלות הן תוצר של איזון אינטרסים מתחרים – חופש בחירה, שיוויון, סולידאריות משפחתית וחברתית, שיקולים סוציאליים ועוד – איזון הנערך לאור השקפת העולם של המחוקק, שלעיתים היא פועל יוצא של המקום ושל הזמן. כללי ברירת הדין שלנו מניחים, כי הקשר ההדוק ביותר של המוריש הוא עם מדינת מושבו, ולכן ראוי כי הכרעתה הערכית של מדינה זו היא שתסדיר את ענייני ירושתו.
המחוקק הישראלי הביע דעתו כי אם מבקשת מדינה אחרת, כמו מדינת הולנד בענייננו, להבטיח את זכויות ילדי המנוח, בבחינת הוראה סוציאלית ערכית, הרי שזכויות אלה יכובדו – אף אם ההתדיינות בקשר לנכסים שהותיר אחריו מנוח תושב הולנד מתקיימת בישראל. בית המשפט הישראלי לא ייתן ידו, לפיכך, למימוש כוונתו של תושב מדינת הולנד המבקש להסיר מעליו את הוראתם הקוגנטית של דיני מדינתו.
