חשבון בנק משותף יוצר שתי מערכות יחסים: יחסי בנק-לקוח ויחסי גומלין בין בעלי חשבון. מעמדו של הבנק נקבע בטופס פתיחת חשבון המוכן מראש ומטרתו העיקרית היא להעניק הגנה לבנק עצמו.
הלכה פסוקה היא, שהסכם שנערך בין הבנק ולקוחותיו בשעת פתיחת חשבון משותף מטרתו להסדיר את יחסיהם ההדדיים (בין הבנק ללקוח), ואין בו כדי לקבוע את זכויותיהם של הלקוחות בינם ובין עצמם. פסקי הדין העיקריים שלאורם ניתן לבחון את הסוגיה הם: ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב ואח' פ"ד כח (2) 673; ע"א 679/76 סלי נ' עזבון שפר פ"ד לב (12) 785 בע"מ 789, ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי פד"י ל"ח[2] 45.
מסקנה זו עולה גם מכוח חקיקה, הקובעת חזקת שוויון בחלקיהם של השותפים במיטלטלין (סע' 9 לחוק המיטלטלין, תשל"ה-1971; סע' 59 (ב) ו- סע' 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).
אלא שלעניין הענקת מתנה ע"י הפיכת חשבון בנק לחשבון משותף, נעשתה אבחנה בפסיקה לעניין נטל ההוכחה, בין חשבון שנפתח מלכתחילה במשותף לבין חשבון שנפתח מלכתחילה ע"ש אחד השותפים בלבד, ובשלב מאוחר יותר הופך החשבון למשותף.
כאשר מן ההתחלה נפתח חשבון בנק במשותף שאז חזקה היא שהכספים בחשבון הם בבעלות משותפת אלא אם כן הוכח ההיפך. לעומת זאת, חשבון שנפתח ע"ש אחד השותפים בלבד ואך ורק בשלב מאוחר יותר הפך לחשבון משותף שאז דרושה הוכחה בדבר גמירות דעת "הנותן" להענקת אותה מתנה . (ע"א 679/76 סלי נ' שפר הנ"ל; ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי פד"יל"ח[2] 45 וכן פסק דינה של כב' השופטת צילה צפת בתמ"ש (ת"א) 20591/02 מ.כ נ, א.ש ופסק דינו של כב' השופט צבי ויצמן בתמ"ש 13410/02 מיום 20/07/06 פורסמו באתר " נבו", או דרושה ראייה על הימצאות כספים של הטוען לכספים בחשבון.
כעולה מהפסיקה נטל ההוכחה הנדרש כדי להוכיח שותפות בחשבון במצב בו הוסף אדם לחשבון קיים, חל על הטוען שותפות הוא נטל מוגבר. כב' השופט ויתקון בע"א 679/76 סלי נ' עזבון שפר בעמ' 795: "… אין כל קושי לראות את המערערת כמקבלת מתנה כזאת. הקושי הוא רק לגבי כמות ההוכחה הדרושה וכאן הייתי מציע לנהוג זהירות רבה. אין דבר קל מלפברק ראיות בעל פה ולנמשל יורשים חוקיים אשר אולי יותר ראויים וזקוקים לדאגת המנוח מאותו אדם שכבש ליבו לעת זיקנתו. את העדות הייתי מעדיף לראות במסמך הנושא את כתב ידו של המנוח".
כב' השופט בך אומר בברעם נ' גרטי : "אין לשלול את האפשרות, שבעל חשבון בנק, המצרף אחר כשותף לאותו חשבון, אכן עושה זאת מתוך כוונה להעניק לאותו שותף מתנה לאלתר של מחצית הכספים באותו חשבון בהתאם ליתרה בחשבון, כפי שתהיה מזמן לזמן, אולם בית המשפט לא יקבע זאת כעובדה, אלא אם כן מצביע חומר הראיות בבירור על קיום כוונה כזאת, עדיף שהכוונה תוכח על ידי מסמכים בכתב, אך בהעדר מסמך ניתן לקבוע ממצא עובדתי כזה גם על סמך התבטאויותיו המוכחות של המנוח…אולם בית המשפט יצדק בסרבו להסיק את המסקנה האמורה, כאשר חומר הראיות מצביע על אפשרויות אחרות, המתקבלות על הדעת לא פחות."
עוד נקבע כי יש הבדל בין חשבון משותף המתנהל על שם בני זוג לבין חשבון משותף אחר וכדברי כב' השופט ויתקון בע"א 679/76 סלי הנ"ל בעמ' 794: "העובדה שפלוני הופך את חשבונו בבנק [או פותח חשבון] על שמו ועל שם אלמוני ,אין בה לכשעצמה הוכחה שאלמוני אמנם שותף בבעלות על הזכויות כלפי הבנק. בין בעל ואשה קיימת, בדרך כלל חזקה מעיו זו, אך לא בין אחרים".
נקבע גם בת"ע 594/88 שרשבסקי נ' שפירא בבית המשפט המחוזי בתל אביב פ"מ תשנ"ג [1] 501 בעמ 509 "עיננו הרואות על פי הפסיקה האמורה כפי שגובשה בסופו של דבר אין די בעצם פתיחת החשבון המשותף להוכחת שיתוף בחשבון [שעה שאין הדברים אמורים בבני זוג] אלא יש צורך בהוכחת כוונה ברורה וחד משמעית להענקת מתנה לאלתר. חזקת השיתוף אין כוחה יפה, בעקר, במקרה שבו החשבון המשותף נפתח תחילה כחשבון בבעלות יחידה של המנוח שרק לאחר מכן צירף אליו את הטוען לקבלת המתנה… הנטל על המקבל ויש להוכיחה בראיות".
